מתוך שו"ת משיב כהלכה (סימן מג)

שאלה: הסולת מיוצרת מחיטת לחם, כמוצר לוואי של טחינת הקמח. הסולת היא הגרגרים הגדולים יותר הנוצרים במהלך הטחינה. גרגרים אלו נאספים בטחנת הקמח במיכל (סילו) נפרד, כדי לשווקם כסולת. בדרך כלל יש צורך במספר ימים, עד למילוי המיכל כולו (כ-10 טון). מגרגרי הסולת, מייצרים במפעל הייצור קוסקוס, ע"י אידוי וייבוש גרגרי הסולת. הסולת, כמו הקמח, עלולה להיות נגועה בשני סוגי חרקים: עש הקמח – חרק מעופף זעיר, שהזחל שלו לבן, בגודל 0.1 מ"מ, וכן חיפושית הקמח - חרק שחור באורך כ-3-5 מ"מ. בניגוד לקמח רגיל, אותו אפשר לנקות מחרקים, ע"י ניפוי בנפה צפופה (50-80 מש), שהחרקים אינם יכולים לעבור דרכה, את גרגרי הסולת הגדולים יותר, אפשר לנפות רק בנפה עם חורים גדולים (20 מש), שהחרקים עוברים דרכה (גם חיפושית הקמח), ולכן אי אפשר לנקות סולת מחרקים באמצעות ניפוי בנפה רגילה. הצורה היחידה בה אפשר לשלול לחלוטין המצאות חרקים בסולת, היא בדיקה ידנית של כל הסולת על משטח לבן או שולחן אור. בדיקה כזאת אינה ישימה כמובן, בייצור של כמויות גדולות. לאור האמור, יש קושי במתן כשרות לסולת ולמוצרים המיוצרים ממנה. אי לכך, התבקשתי לבחון, מה נדרש מבחינה הלכתית, כדי לאשר קוסקוס לשיווק.

א

תהליך הייצור

הסולת מגיעה למפעל, מטחנת קמח, ומאוכסנת במפעל במיכל מתכת (סילו), המכיל כ-10 טון, עד לשימוש. הסולת עשויה להיות מאוכסנת במיכל במשך מספר ימים (סולת המגיעה ביום חמישי, תוצא לשימוש לכל המוקדם ביום ראשון). ביציאה מן הסילו עוברת הסולת למערבל, ונילושה עם מעט מים, וכך נוצרים גרגרי הקוסקוס. הקוסקוס עשוי מגרגר אחד או כמה גרגרי סולת, שהתגבשו יחד במערבל. לאחר מכן מועבר הקוסקוס בתוף, המחלק בין הקוסקוס הדק לעבה יותר. הקוסקוס העבה יותר, הוא בקוטר משוער של עד 1.5 מ"מ. הקוסקוס נוסע במסוע, מעל תעלת מים חמים, ועובר אידוי, בחום של כ- 130 מעלות צל. בסיום תהליך זה, הקוסקוס מוכן לאכילה. כדי לאפשר שיווק לשימוש ארוך טווח, עובר הקוסקוס ייבוש, בחום של כ- 110 מעלות צל. צבעו של הקוסקוס נשאר בהיר, גם לאחר סיום תהליך הייצור.

ב

האם מותר להשתמש בקמח או בסולת נגועים, כשהיו בכלי, ולא על הקרקע

בבית יוסף (יו"ד סי' פ"ד) מצוטט ספר הגהות שערי דורא (סי' נ"ב ס"ק א'): "שמעתי שכתב מהר"ר יצחק ב"ר מרדכי בפסקיו, שקמח שהתליע בכד, אפילו אם פירשו התולעים לכותלי הכד וחזרו לתוך הקמח, שמותרים, כמו משקין שהתליעו ופירשו לדופני החבית. ואומר אני כי שגגה היא... ועל כן איסור גמור הוא. ושמעתי שאבי מורי עשה מעשה כן, שהתליעו חטים, וצוה להוליכן לנהר דונאי ולהשליכן בו... תשובת ה"ר חיים (דרשות מהר"ח או"ז הל' פסח עמ' פב ד"ה ותולעים), וכן קבל מהרי"ב ממהרי"ש". דברי הבית יוסף הועתקו להלכה בש"ך (שם ס"ק ט"ו) ובעוד הרבה ספרי פוסקים (עיין בדרכי תשובה שם ס"ק ס').
אבל הפרי חדש (שם ס"ק ט"ו) פוסק, שבמקום הפסד מרובה, אפשר להשתמש בקמח שהיה מונח בכלי, ונמצאו בו תולעים.
לאור זאת פוסק הנודע ביהודה (מהדו"ק יו"ד סי' כ"ז): "אם מונח בכלי, מי שבא לשאול, יאמר - רוב הפוסקים מחמירין, ואם אעפ"כ ירצה השואל להקל לעצמו, לא ימחה בידו. קל וחומר שאין צריך לדרוש ברבים לאסור.
למדנו, שדעת רוב הפוסקים לאסור קמח נגוע שהיה בכלי ולא על גבי הקרקע, אבל האיסור אינו מוחלט, ולכן אין למחות במי שמיקל לעצמו, ואין לדרוש ברבים, שהשימוש בקמח נגוע שהיה בכלי אסור.

ג

האם יש חובה לבדוק קמח או סולת, כשהם מונחים בכלי ולא על הקרקע

הנודע ביהודה שם, מסיים את תשובתו: "ועל כל פנים ידרוש, שאין חיוב לבדוק מתחלה כלל".
הרי, שקמח שאינו מונח על הקרקע אלא בכלי, ואם יש בו תולעים, לא היתה להם אפשרות לצאת מן הכלי לקרקע ולחזור, מעיקר הדין אין חובה לבדקו מחרקים.
לא נכנס לספר: היתר נוסף לדעת הט"ז יו"ד סי' פ"ד ס"ק י"ב וש"ד שם, שאם חזקתו להתליע רק בתלוש, א"צ בדיקה, כי יש ס"ס!!!
עם זאת, גם כיום, כאשר הקמח מונח במיכלים, והתולעים אינן יוצאות לארץ וחוזרות, המנהג הרווח הוא, וכך מקובל אצל כל גופי הכשרות, לנפות את הקמח לפני השימוש, כדי לחוש לדעות המחמירות[1].

ד

האם יש חובה לבדוק קמח או סולת, כשיש חשש שימצאו חרקים רק בחלק מהאריזות

הרשב"א כותב בתשובה (ח"א סי' קי"ג): "אמרת, מנין לנו מן ההלכה, שצריך לבדוק הירקות. דע, שזו הלכה רווחת בישראל. ומפורש בגמרא, שכל דבר שהרחש מצוי בו, אסור לאכלו ולשתותו עד שיבדוק".
וכך נפסק בשולחן ערוך (שם סעי' ח'): "כל מיני פירות שדרכן להתליע כשהם מחוברים, לא יאכל עד שיבדוק הפרי מתוכו, שמא יש בו תולעת.
בהגדרת "מצוי" ו"דרכן להתליע", כתב הגאון רבי שלמה זלמן אויערבך זצ"ל בשו"ת מנחת שלמה (תנינא סי' ס"ג): "טוב להתחשב במה שכתב המשכנות יעקב (סימן יז) דשיעור מיעוט המצוי הוא עשרה אחוז".
הגרש"ז אויערבך אינו כותב, ששיעור זה הוא מעיקר הדין, אלא רק שטוב להתחשב בשיטה זו.
אבל מעיקר הדין נוקטים כשיטת הריב"ש (שו"ת ריב"ש סי' קצ"א): "מעוט מצוי, רצונו לומר, שהוא קרוב למחצה, ורגיל להיות".
כך עולה מדברי שו"ת בית אפרים (יו"ד ריש סי' ו') שכתב: "גבי התלעה דתמרי שכיח טובא, עד שהוא כמו ספק השקול".
עוד כתב הגרש"ז אויערבך שם: "על זה שבדקו מאה קופסאות של ירק הנקרא ברוקולי במשך שנה ויותר, ונמצאו תולעים כמעט בכולם... נלענ"ד שצריכים לחשוש על כל המובא, עד שיתברר אחרת".
לאור דברים אלו, אם הסיכוי למצוא חרקים בסולת לא בדוקה, הוא רק בפחות מ - 50 אריזות, מכל 100 אריזות קוסקוס, אין מעיקר הדין צורך לבדוק את הסולת.
ואם הסיכוי למצוא חרקים הוא רק באחת מכל אחת עשרה אריזות, אין חובה לבדוק את הסולת, אפילו כדי להכשירה למהדרין[2].

ה

כשאין אפשרות לבדוק קמח, שיש בו חשש למיעוט מצוי של תולעים, האם הקמח אסור בשימוש

לענין החיוב לבדוק פירות שהתולעים מצויות בהם, כתב הרשב"א (בתורת הבית ב"ג ש"ג): "ומכל מקום נראה, דדוקא לכתחילה. אבל אם עבר ובישל, שאינו יכול לבדוק, מותרין. כדרך שאמרו בבהמה, שאם בא זאב ונטל בני מעיה, שהיא עומדת בחזקת היתר. ועוד דהכא איכא תרי ספיקי, חדא דילמא לא הוה ביה, ואם תמצא לומר הוה ביה, דילמא נימוח ובטיל. וכך נפסק בשולחן ערוך (שם סעי' ט').
וכתב הפרי מגדים (שם בש"ד ס"ק כ"ט): ולדידן אין מספיק טעם דיעבד מותר, דבנאבדה הריאה דוקא בהפסד מרובה מתירין, אלא הטעם, דהוה ספק ספקא".
הפרי מגדים שם מסייג היתר זה: "וכל זה בדבר שדרכן קצת להיות מתולעין. אבל דבר שמצויין בהם בודאי, לא הוה ספק ספקא, שמא אין כאן תולעים".
למדנו, שחובת הבדיקה היא לכתחילה. אבל בדיעבד, אם אין אפשרות לבדוק פרי שיש בו חשש תולעים, ורמת החשש היא של "מיעוט מצוי", מותר הפרי מטעם ספק ספיקא – אולי לא היו בו תולעים, וגם אם היו, אולי נימוחו.
עקרון זה, קיים גם בקמח ובסולת. לכן, אם אין חשש לנגיעות גבוהה בקמח, אפילו אם הקמח לא עבר ניפוי, אין בדיעבד שום איסור לאכול את המוצר המוגמר. זו הסיבה, שמותר מעיקר הדין לאכול פת של גויים, ואין צורך לחשוש לכך שהגוי לא ניפה את הקמח לפני האפייה (עיין דרכי תשובה שם ס"ק ס').

ו

האם יש חובה לבדוק קמח או סולת, כאשר עברו כמה ימים מאז הטחינה, או מאז שנבדקו

הבאנו לעיל את דברי הפוסקים, שיש חיוב לבדוק כל סוג פרי שיש בו חשש להמצאות תולעים. בטעם הדבר כתב בשו"ת חתם סופר (יו"ד סי' ע"ז): נלע"ד, דהתליע במחובר, לא היה לו חזקת היתר מעולם. אפילו כשהפרי באיבה ובעיקרי גפנים, כבר מצוי תולעים, וליכא חזקת היתר על הפירי זו עצמה, אלא דמרובה פרוש. וכיון דאיכא מיעוט המצוי, חיישינן. והוי כמו ריאה ממש, דאין לבהמה חזקת היתר מבורר שעה אחת, אלא מרוב בהמות כשרות פריש, וכיון דאיכא מיעוט המצוי, חיישינן".
לפי דברי החתם סופר עולה, שאם לפרי יש חזקת היתר, אין חיוב לבדקו, אפילו אם יש מיעוט מצוי של פירות מתולעים.
לאור זאת, היות וב-72 השעות הראשונות, הקמח והסולת נקיים בודאי מחרקים, וכל שכן אם הקמח או הסולת עברו בדיקה ונמצאו נקיים, יש להם חזקת היתר, ואם כן אין צורך לחזור ולבדקם, אפילו אם עבר לאחר הבדיקה זמן, שבו יכלו חרקים להווצר בקמח, כל עוד שאין חשש לרמת נגיעות גבוהה.

ז

האם מועילה בדיקה מדגמית להוציא מחשש נגיעות בחרקים

כתב הרשב"א (שו"ת ח"א סי' רע"ד, הו"ד בב"י שם): "שאלת עוד במה שכתבתי, בשעת הכשר האוכלין עדשים ופולים וזתים, הרחש מצוי בהן הרבה במחובר, ולפיכך צריכין בדיקה. ונסתפק לך, אם בדק קצת ולא מצא, אם נחזיק אותן במין שאין הרחש מצוי בהן במחובר, ושוב אין צריך לבדוק, או צריך לבדוק כל אחת ואחת. תשובה, המינין הללו בלי ספק הרחש מצוי בהן, ולפיכך אעפ"י שבדק קצתן אין בדיקת הקצת מטהרת חברותיה. כי באמת אין הרחש מצוי ברוב, ומכל מקום הוי מיעוט המצוי. וכל שמצוי אין סומכין על בדיקת הקצת ולא על בדיקת הרוב. והמשל בזה בדיקת הריאה, שהוא מיעוט המצוי, ואין סומכין בדיקת המקצת על בדיקת המקצת, ואפילו על הרוב.
כך נפסק ברמ"א (שם סעיף ח'): "לא מהני בהם, אם בדק הרוב, אלא צריך לבדוק כולם, דהוי מיעוט דשכיח".
הרי, שאם נדון את הסולת, כמוחזקת בתולעים, לא תועיל לה בדיקה מדגמית, אלא יש צורך לבדוק או לנקות את כולה מחרקים.

ח

סימון מוצר נגוע בחרקים, כדי להתיר את השיווק

מותר לכל הדעות, למכור מוצר שיש לבדקו או לנקותו מחרקים לפני השימוש, אם מניחים שהצרכן מודע לכך, ולחילופין, אם מזהירים את הצרכן ע"י כיתוב על האריזה, שיש לבדוק או לנקות את המוצר מחרקים לפני השימוש.
זאת משום שהאיסור למכור מוצר נגוע, נובע מכח האיסור – "לפני עור לא תתן מכשול", ואם הצרכן אינו "עור" ביחס לאיסור, אין המכירה מוגדרת כנתינת מכשול.
כך נמכרים תחת חותמת כשרות, אורז וכל מיני הקטניות, למרות שהיצרן אינו לוקח אחריות על נקיונם מתולעים.
כך נמכרים גם כל ירקות העלים המפוקחים עם אישור כשרות, ולעתים אף עם חותמות של ששה גופי כשרות שונים, למרות שעל השקית יש הוראה לשרותם 3 דקות ולשטפם לפני השימוש, כיון שהמגדלים אינם מנקים את הירק, מחרקים שניתן להסיר ע"י שטיפה.
כך נמכרים בחנויות ירקות וברשתות השיווק שיש להן הכשר, כרוב, כרובית, תרד, תירס, תותים ועוד, למרות שאסור להשתמש בהם בלא בדיקה או ניקוי יסודי.
עם זאת, כיתוב על אריזת הקוסקוס, שיש לבדקו לפני השימוש, פוטר את היצרן אך ורק מאחריות לנגיעות בחיפושיות הקמח, שהצרכן יכול להבחין בהן בעצמו, בקוסקוס המוכן לאכילה. אך לא מאחריות על נקיון מזחלי עש הקמח, שאין שום אפשרות להבחין בהן במוצר המוגמר.

ט

העולה להלכה

אין שום אפשרות מעשית לבדוק כמויות גדולות של סולת, בצורה שתשלול המצאות של זחלי עש הקמח. גם ניפוי בנפה מסתובבת, אינו מנקה את הסולת מזחלי עש הקמח.
אם נחליט, שסולת לא בדוקה, אסורה לשימוש, כיון שהיא חשודה כנגועה, בדיקה מדגמית של הסולת, אינה מתירה מבחינה הלכתית להשתמש בה, עד שתיבדק הסולת כולה.
סימון המוצר כטעון בדיקה, אינו פותר את הבעיה, כיון שאין אפשרות לזהות את זחלי עש הקמח לאחר ייצור הקוסקוס.
לכן, השימוש בסולת מותר גם ללא הבדיקה המדגמית, זאת מכח הסתמכות על מספר היתרים:
1. כיון שהסולת מונחת בכלי, אין צורך לבדקה.
2. כיון שלסולת יש חזקת היתר, אין צורך לבדקה, אלא אם יש חשש לרמת נגיעות גבוהה.
3. כשאין חשש לרמת נגיעות גבוהה, ואין אפשרות לבדוק, מותר להשתמש בסולת, גם בלא בדיקה.
4. לפי הידוע, כמות החרקים בסולת היא כזאת, שאפשר להחשיבה בכל אריזה כמיעוט שאינו מצוי, ולכן אין צורך לבדוק אותה.

י

בחינת הצעות, לתוספת הידור הכשרות

ייצור תוך 72 שעות מטחינת הקמח

היות וזמן ההתפתחות של החרקים, הוא כ-72 שעות, קמח או סולת שמשתמשים בהם בתוך זמן זה, אינם נגועים בדרך כלל בחרקים. לכן ייצור הקוסקוס תוך 72 שעות מטחינת הקמח, פותר כמעט לחלוטין את בעית החרקים.
עם זאת, גם בתוך זמן זה עלולים להמצא חרקים שנכנסו למטחנה עם החיטים, או חרקים שהיו בתוך המטחנה בזמן הטחינה.
למרבה הצער, פתרון זה אינו בר יישום. כפי שהוסבר במבוא, הסולת היא מוצר לוואי של הקמח, ואין אפשרות טכנית לטחון חיטה כדי לייצר רק סולת. לכן, כבר בטחנת הקמח, הסולת שוהה מספר ימים, עד שהמיכל מתמלא ועומד לשיווק.
בנוסף, פתרון זה שולל לחלוטין אפשרות להשתמש בסולת מיובאת, ועלול לגרום להשבתת המפעל, אם יהיה חסר בסולת תוצרת הארץ.

קירור המיכלים

היות והחרקים אינם מתפתחים בתנאי קור, אם היתה אפשרות טכנית לקרר את המיכלים שבהם מאוכסנת הסולת, היה אפשר להניח כמעט בודאות, שאין בסולת חרקים.
ע"פ חוות דעת מומחים, לא קיימת אפשרות כזאת. כפי שמסבירים המומחים – קירור החדר שבו עומדים המיכלים, לא יקרר את הסולת שבתוך המיכלים. קירור המיכלים עצמם, איננו ישים מבחינה טכנית.
בנוסף, כדי ליישם פתרון זה, יש לבצע את הקירור גם במיכלים שבטחנות הקמח. לכן גם פתרון זה ישלול לחלוטין אפשרות לייבא סולת, כיון שהמיכלים בחו"ל ובאוניות אינם מקוררים.

ניפוי בנפה 20 מש מסתובבת

זחלי עש הקמח, עוברים בקלות גם נפה כזאת, ולכן נפה זו אינה יעילה כנגדם. לעומת זאת, חיפושיות הקמח, שמצליחות לדחוק את עצמן לתוך הנקבים של נפה 20 מש, אינן מצליחות בדרך כלל לעשות זאת, כאשר הנפה בתנועה, ולכן נפה זו יעילה כנגדן. עם זאת, הניפוי איננו נותן בטחון מוחלט, שאף חיפושית לא הצליחה לעבור את הנפה.

בדיקה מדגמית בהגעת הקמח למפעל

אפשר לבצע בדיקה ידנית של כמות מסוימת של סולת, על שולחן אור או משטח לבן, כשהסולת מגיעה למפעל. בבדיקה כזאת אפשר לגלות, לא רק את חיפושיות הקמח הגדולות יותר, אלא אף את זחלי עש הקמח. בדיקה כזאת, נותנת אינדיקציה ראשונית, אם הקמח נגוע, ומאפשרת להחזיר קמח כזה לטחנת הקמח.
בדיקה כזאת מומלצת ביותר, כיון שאין מעיקר הדין חובה הלכתית לבדוק סולת שנמצאה נקיה בזמן ההגעה למפעל, כפי שהוסבר לעיל.

בדיקה מדגמית לאחר הניפוי

אפשר לבצע בדיקה ידנית מדגמית של הסולת שנפלטת מהנפות לשקית הפסולת. במקרה שלא נמצאים חרקים בשקית הפסולת, או שנמצאים חרקים בודדים, יש מקום להניח כמעט בוודאות, שהקמח נקי מחיפושיות הקמח.
עם זאת בבדיקה זו אין שום אפשרות לזהות המצאות של זחלי עש הקמח, כיון שהם עוברים בנפה המסתובבת, יחד עם הסולת הנקייה, ואינם מגיעים לשקית הפסולת.
מטרת בדיקה זאת, לשלול המצאות חיפושיות הקמח, שבקעו מן הביצים לאחר שהסולת נכנסה למיכל.
החסרון הבולט בבדיקה זו הוא, שהבדיקה מתבצעת רק לאחר שהסולת נכנסתה לייצור, כך שאם תימצא נגיעות, יהיה צורך לפסול כמות גדולה של המוצר המוכן, ולעצור את המשך תהליך הייצור, עד לניקוי הסולת שנמצאת בפס הייצור.
לכן בדיקה זאת מומלצת רק במפעל של גויים, שיש אפשרות לקחת ממנו רק תוצרת שאושרה לשימוש, ולהשאיר לגויים את שאר התוצרת.
עם זאת, תהיה אפשרות להמליץ על בדיקה כזאת, גם במפעל שיש הכשר לכל התוצרת שלו, אם הסולת תעבור לאחר השימוש למיכל ביניים, ותצא רק לאחר מספר שעות לייצור.

בדיקה מדגמית של הקוסקוס המוכן

אפשר לבדוק מדגמית את הקוסקוס המוכן, כדי לשלול המצאות של חיפושיות הקמח. בגלל צבעו הבהיר של הקוסקוס, ניתן להבחין בקלות בהמצאות חיפושית הקמח הכהה. לא נראה סביר, שחיפושית הקמח תכוסה לחלוטין ע"י גרגרי קוסקוס שהתגבשו סביבה.
בדיקה כזאת הינה מקדם בטחון נוסף, לוידוא הנקיון של המוצר המוגמר.

סימון המוצר כטעון בדיקה לפני השימוש

אפשר לכתוב על האריזה – "טעון בדיקה לפני השימוש". הצרכן יכול לבדוק את הקוסקוס המוכן, ולוודא שאין בו חיפושיות הקמח, ע"י שטיחת הקוסקוס על משטח לבן. אם יש בקוסקוס חיפושיות הקמח, ניתן יהיה להבחין בהן בקלות.
עם זאת, אין לצרכן שום אפשרות לבדוק, אם אין בתוך הקוסקוס, זחלים של עש הקמח. זאת מכיון שאת זחל עש הקמח ניתן לזהות רק כשהוא חי וזז בתוך הסולת, ואם אכן היו זחלי עש הקמח בסולת, הם מתו במהלך הייצור, שנעשה בטמפרטורות גבוהות.
סימון המוצר כטעון בדיקה לפני השימוש, מסיר למעשה את האחריות לנקיון המוצר מן היצרן, ומעביר אותו אל הצרכן. בפרק ההלכתי דנתי, האם ניתן לשווק מוצר נגוע בחרקים, אם יש על האריזה כיתוב כזה.

[1] אך אין מקום להחמיר, משום שהמיכל מחובר לקרקע – ראה ברמ"א חושן משפט סי' צ"ה סעיף א' ובמקורות שהובאו בביאור הגר"א שם ס"ק י', שמיכל כזה נחשב לענין איסור ככלי, ולא כקרקע.

[2] ואף שאם נדון על הקמח כולו בעודו במיכל, מסתבר שנמצא בו כמה תולעים, אין איסור להשתמש בקמח שבמיכל – ראה בקובץ הבאר כ"א –כ"ג, ובקובץ בית אהרן וישראל ק"ד, ק"ז וק"ח כעין זה לענין חלב במיכלי ענק, שאין לחוש בו משום חלב טריפה.